אנחת רווחה גדולה נשמעה אתמול (רביעי) בבית שמש, עם קבלת החלטת הממשלה על פתיחת בתי הכנסת בעיר (ובכלל) למתפללים.
אמנם המגבלות על התפילות בבתי הכנסת חמורות, בין היתר מדובר על עד 50 מתפללים קבועים בלבד, מרחק שני מטרים האחד מהשני, ישיבה במקומות קבועים ועוד, אך עצם החזרה לבתי הכנסת גרמה לשמחה גדולה בקרב רבים מתושבים העיר – חילונים, דתיים וחרדים.
הורידו את האפליקציה של "כל העיר בית שמש" – אנדרואיד
הורידו את האפליקציה של "כל העיר בית שמש" – אייפון
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר בית שמש אונליין2"
המגבלות המלאות לתפילה בבתי כנסת:
– יש למנות ממונה קורונה.
– יש לחטא את בית בית הכנסת, כולל מעקות וידיות.
– חובת עמדת חיטוי לשימוש המתפללים ומגבות נייר.
– עד 50 איש מתפללים במתחם. חובה: מתפללים קבועים ומקומות קבועים, עם רווח של שני מטרים בין מתפלל למתפלל.
– בתי כנסת עם ריבוי מניינים ומתפללים מזדמנים יפעלו בשטח פתוח בלבד.
– יש להביא תשמישי קדושה אישיים מהבית, ולהחביא את תשמישי הקדושה של בית הכנסת.
– גישה לספרי תורה – עדיפות לבעלי תפקידים בלבד.
– יש לשטוף ידיים במים ובסבון בטרם הכניסה לאולם התפילה.
– יש לעטות מסיכה במשך התפילה כולה.
למרות המגבלות הללו, המתפללים, כמעט מיותר לציין, מאושרים. בשיחה עם "כל העיר בית שמש" מתאר ירוחם אסטריכר, גבאי בית הכנסת קהילת אברהם, את התחושות שלו ושל המתפללים בבית הכנסת: "התחושה היא של יום חג, יום שבו חזרו עם ישראל לבתי כנסיות להתפלל. הריגוש הוא עצום, אנשים שלראשונה מזה כחודשים לא דרכו בית הכנסת הגיעו נרגשים אל ארון הקודש להתרפק ולהשתפך רגע לפני התפילה".
למרות השמחה הזו, אסטריכר מוסיף ומציין כי "לצערי, יחד עם השמחה העצומה, יש גם חלק שעצוב, לא חלילה עצוב שפתחו, עצוב שרק עכשיו. כמעט חודשיים חלפו מאז ההוראה וההחלטה לסגור את בתי הכנסת. עם ישראל היקר לא ויתר ומיד מצא תחלופות מרגשות שייצרבו לזמן רב כאחד הדברים היפים של הקורנה, מניני מרפסות, אנשים שכל השנה מתפללים במקומות שונים "נתקעו" יחד במרפסות סמוכות ויצרו מניינים מרגשים של חיבורים בהם נטלו חלק לא רק הגברים שבבית. אבל זה היה אילוץ, זה היה טיפה של אור בים של חושך שצריך לגרש".
אסטריכר מוסיף ומתפייט: "לאט לאט הקורנה החלה בנסיגה, עוד יום ועוד יום שבו יש יותר מחלימים מחולים חדשים, וסיר הלחץ של עם ישראל החל לבעבע ולדרוש הסרה של ההנחיות האוסרות התקהלות. וכאן החל מרוץ בו מי שיש לו יותר אפשרות ללחוץ, קידם את מה שחשוב לו, כלי התקשורת לא הפסיקו להציג נציגי מקומות בילוי ונציגי אגודות ספורט, שהסבירו כמה העם זקוק לבילוי, לתרבות, לספורט, לאירועים ואיך לא, לחופי הרחצה שכבר מלאו אזרחים טובים שבאו עוד לפני ההיתרים. ומה כמעט לא קיבל במה? נכון, בתי הכנסיות, החמצן של רוב העם, החיבור שלנו עם בורא עולם, רק זה נזנח בלי יחצנים ובלי מקדמי מכירות".
"אפילו שרים חרדים טרחו לספר כמה חשוב להם לפתוח את החופים", הוא ממשיך ואומר, "כמה חשוב להם לפתוח כל מני דברים חשובים כאלה ואחרים, אבל על בתי הכנסת הם לא מצאו את החשיבות למהר ולפתוח. כעת, אחרי שכמעט כל המשק פתוח ומעורבב, התירו לפתוח תחת הנחיות שאין למשל בקניונים או בסופרים, וכולם לוקחים על זה קרדיט, על פועלם לשכנע את המערכת שהגיע הזמן לפתוח בתי כנסת. מה שהם שכחו לספר שלא היה צורך בשום הנחיה כי הנחיות בריאות הציבור שהורו לסגור בתי כנסת פקעו הלילה. כך או כך, כל מה שצריך היה לעשות זה מה שהם עשו בעניין עוד לפני זה, כלום. כמובן שכולנו חפצי חיים ולכן מקפידים על הנחיות של חיטוי, מסיכות, מרחק וכו'".
לסיכום – אסטריכר מציין כי "מה שחשוב זה שחזרנו להתפלל במניין, חזרנו לשיעורי התורה ובע"ה נקווה שהפעם הבאה שנצא מבית הכנסת יהיה כשנעלה לירושלים לבניין בית המקדש בקרוב".
